נשק לא קונבנציונלי בזוגיות: מדריך שדה
כמעט בכל בית בישראל מוחזק נשק להשמדה המונית.
אין עליו פיקוח בינלאומי. אין צורך ברישיון. אף אחד לא מבקש אישור מהקבינט לפני שהוא נשלף.
הוא שוכב בשקט שנים, ומתעורר בדרך כלל ביום שלישי בערב, באמצע ויכוח על מי היה אמור להזמין את הטכנאי.
והשאלה היחידה היא מי שולף ראשון.
לפני כמה ערבים ישבנו בסלון והתווכחנו על משהו קטן. כל כך קטן, שאני כבר לא זוכרת מה זה היה.
אני רק זוכרת שבשלב מסוים שמעתי את עצמי אומרת: "לא, זה בסדר. באמת."
ושנינו ידענו שזה לא בסדר.
ושנינו ידענו שמשהו שוגר.
בזוגיות, כמו במזרח התיכון, יש נשק קונבנציונלי. מילים, הסברים, טון קצת מורם.
ויכוח רגיל: אחד אומר, השני עונה, ולפעמים אפילו מגיעים להסכם הפסקת אש.
ויש את המחסן השני. זה שלא מופיע באף אמנה בינלאומית, ובכל זאת נמצא כמעט בכל בית.
גם אצלי. הוא ממוקם בנוחות ליד ארון המצעים.
ואני לא הראשונה שגילתה את המחסן הזה.
ליאיר לפיד, בטור "עומדים בטור" שכתב במעריב הרבה לפני שנכנס לכנסת, מיוחס התיאור של בכי של אישה כנשק לא קונבנציונלי.
לפי התיאור, עם הדמעה הראשונה כל חוקי המלחמה מתבטלים. הטיעונים ההגיוניים כבר לא משנים, הגבר הופך למפלצת, ונשארת לו רק דרך אחת החוצה: להתנצל. גם אם הוויכוח התחיל בכלל ממשהו שהיא עשתה.
מאז הוא עבר לזירות אחרות. המחסנים הביתיים, מסתבר, נשארו בדיוק איפה שהיו.
הקטלוג
לטובת הציבור, וללא אחריות, הנה המלאי הנפוץ.
בכי
נשק להשמדה המונית של ויכוחים.
דמעה אחת, ואף אחד כבר לא זוכר על מה רבנו. הצד השני מפסיק להתווכח ומתחיל לחפש טישו.
ניצחת. חבל רק שאף אחד לא שמע מה רצית להגיד.
וזה נשק יוניסקס. גברים פשוט מחזיקים אותו במקום מוסתר יותר.
התפרצות של צדקנות
"אני רק אומרת את האמת." "אני רק אומר מה שכולם רואים."
נאום של שבע דקות, עם הדגשות, עם אצבע מורמת ועם הפסקות דרמטיות.
בסוף הנאום את צודקת לגמרי. או אתה.
וגם לבד לגמרי. לצדק אין ידיים לחבק.
התחשבנות
ספר חשבונות פתוח לרווחה.
אני הוצאתי את הכלב שלוש פעמים השבוע. אתה היית אצל אמא שלך פעמיים. ואל תשכח את ליל הסדר.
רואה חשבון ביקש פעם לראות את הדוחות שלנו. הוא החזיר את הרישיון.
השתיקה הרועמת
"הכל בסדר."
שתי המילים המפחידות ביותר בשפה העברית.
מגיעות בדרך כלל עם סגירה עדינה במיוחד של דלת הארון.
ארכיון ההיסטוריה
"ב־2017, בחתונה של הבן דוד שלך…"
טיל ארוך טווח ששוגר מעומק השנים. אין לו מערכת יירוט.
האנחה
בלי מילה. רק נשיפה אחת שמכילה ביקורת על כל אורח החיים שלך, כולל הבחירה בספה.
צילום מסך
"אבל כתבת לי בוואטסאפ ש…"
הסלון הופך לבית משפט, עם מוצגים וחותמת זמן.
אבחנה מהאינסטגרם
"יש לך התקשרות נמנעת."
נשק ביולוגי. נדבק לכל ויכוח עתידי ואין לו חיסון.
גיוס מילואים
"גם אמא שלי חושבת ככה." "גם החברים שמו לב."
פתאום הוויכוח כבר לא בינינו. יש קואליציה.
אפיסת כוחות
"אני לא יכול לדבר על זה עכשיו, אני גמור."
ניצחון בנוק־אאוט עצמי.
למה זה עובד, ולמה זאת הבעיה
אף אחד מהנשקים האלה לא נולד מרשעות.
כמעט תמיד הוא נולד מפחד.
- הבכי מגן על מי שלא מצליח להגיד "נפגעתי".
- הצדקנות מגינה על מי שמפחד לטעות.
- ההתחשבנות מגינה על מי שמרגיש שלא רואים כמה הוא נותן.
- השתיקה מגינה על מי שכבר לא מאמין שיקשיבו לו.
- הארכיון שומר על משהו שמעולם לא קיבל סגירה.
והם עובדים. זאת בדיוק הבעיה.
הם מנצחים בקרב, ומשאירים שטח חרוך במקום שבו אנחנו גרים.
אחרי ניצחון כזה מישהו ישן על הספה.
לפעמים שנינו, כל אחד על ספה אחרת בתוך הראש.
הנשק היחיד ששווה להשאיר בבית
פראנקל כתב שההומור הוא אחד מכלי הנשק של הנפש במאבק על קיומה.
אני חושבת שזה הנשק היחיד שכדאי לשמור בבית בתוקף.
הומור הוא מרחק.
ברגע שאני מצליחה להגיד "רגע, שלפתי עכשיו את הארכיון", אני כבר עומדת צעד אחד מחוץ לבונקר.
ומשם רואים משהו מפתיע: מולי לא עומד אויב.
עומד מישהו שגם לו יש מחסן. וגם הוא קצת מפחד.
את הריב אנחנו לא תמיד בוחרים. את העמדה שאנחנו מביאים אליו, כן.
זה החופש הקטן שנשאר לנו גם כשהדם כבר רותח, וגם כשמישהו ממש שכח להוציא את הכלב.
פירוק נשק, בבית
לא חייבים לוותר על כל המחסן בבת אחת.
גם מעצמות גרעין מתפרקות בהדרגה.
תנו לנשק שם
"השתיקה, דגם 2019." "ההתחשבנות הגדולה."
כשיש לנשק שם, קשה יותר לשלוף אותו בלי לחייך.
קבעו מילת קוד
משהו מגוחך, שכל אחד מכם יכול להגיד כשהוא תופס את עצמו שולף.
"אננס" עובד מצוין. קשה מאוד להמשיך לצעוק אחרי "אננס".
שאלו מה הנשק שומר
לפני השיגור, שאלה אחת קטנה: מה אני מנסה לא להרגיש עכשיו?
התשובה בדרך כלל פחות מסוכנת מהטיל.
החליפו שיגור בבקשה
מאחורי כמעט כל נשק מסתתרת בקשה שלא נאמרה. "תראה אותי." "תגידי לי שאני בסדר." "תעזור לי."
היא נשמעת פחות דרמטית מבכי, אבל יש לה סיכוי טוב יותר להגיע ליעד.
ואצלכם? מה שמור במחסן?
- בכי, ליתר ביטחון
- ארכיון מסודר לפי שנים
- "הכל בסדר" בגרסת הפרימיום
- נשק סודי שלא הופיע ברשימה (ספרו בתגובות, למען המדע)
