חמש חולצות לבנות ומכנס אחד

החופש הכי גדול של האדם הוא בחירה. והחוכמה הכי גדולה היא לדעת במה לא לבחור.

הבן הקטן שלי סיים תואר ראשון, ובזמן שבין התארים הוא הסכים לעשות לנו כבוד ולנסוע עם אמא ואבא לחו"ל.
אני הגעתי לשדה עם מזוודה.
אבא שלו הגיע עם מזוודה.
והוא הגיע עם תיק גב. תיק גב. לשבוע וחצי. פתחתי אותו בסקרנות של אמא (קוראים לזה דאגה, לא חטטנות),
ומה מצאתי?
חמש חולצות לבנות ומכנס אחד.
"מאמי," אמרתי בעדינות, "אולי נקנה לך שם כמה טי־שרטים בעוד צבעים? משהו כחול, ירוק, אולי אפילו, רחמנא ליצלן, מודפס?" "לא, לא, לא, לא, אמא. ככה אני לא צריך להחליט מה ללבוש. אני מוציא חולצה ושם אותה.
בלי לחשוב.
אני לא צריך לבחור."

ואני עמדתי שם, עם המזוודה שלי, שבתוכה ארבע אופציות לכל ערב, "למקרה ש", ופתאום נפל לי האסימון.
יש אנשים שפשוט לא בוחרים.
בכוונה.
מתוך בחירה.

כי וואלה, לבחור זה קשה.
אני מסוגלת לעמוד מול הארון דקות ארוכות ולחכות שמשהו יקרה.
שהבגדים יתחלפו או הצבע ישתנה.
שהחולצה הנכונה תקפוץ עליי ותגיד "אני!".
היא אף פעם לא קופצת.
ואז אני לובשת את אותו שחור של תמיד,
רק אחרי עשרים דקות של סבל.

ומסתבר שזה אפילו לא רק אני.
יש לזה שם: עייפות החלטות.
כל בחירה קטנה,
מה ללבוש,
מה לאכול,
לענות עכשיו או אחר כך,
שואבת מאיתנו עוד טיפה של אנרגיה.
בערב כבר לא נשאר לנו כוח להחליט כלום.
לא סתם סטיב ג'ובס הסתובב שנים עם אותה חולצה שחורה,
ולא סתם אובמה סיפר שהוא לובש רק חליפות אפורות או כחולות כדי לחסוך לעצמו החלטות.
יובלי שלי, מסתבר, בליגה של נשיאים.
ובפרקטיקה אני רואה את זה כל יום,
רק בגדול.
זוגות שמתקשים להחליט אם להישאר או ללכת.
אנשים שמחכים שהחיים יבחרו בשבילם,
ואז קוראים לזה גורל.
ובזוגיות הבחירה הכי קשה בעולם בכלל לא קשורה לפרידה.
היא נשמעת ככה: "מה בא לך לאכול?" "לא יודעת, מה שבא לך." "אז סושי?" "לא, לא סושי."

אבל הנה מה שהבן שלי לימד אותי בלי להתכוון:
החוכמה היא לא לבחור הכול,
כל הזמן.
החוכמה היא לדעת במה לא לבזבז את הבחירות שלנו.
הוא החליט פעם אחת,
לבן, וגמר עם זה.
ככה נשאר לו כוח לבחור את מה שבאמת חשוב.
ובלוגותרפיה אנחנו אומרים שהחופש הכי גדול של האדם הוא החופש לבחור,
גם כשאין לנו שליטה על מה שקורה לנו.
אז אולי כדאי לשמור את החופש הזה לדברים שיש להם משמעות,
ולא לבזבז אותו מול הארון.

אז לא, אני לא עוברת לחמש חולצות לבנות.
אני עדיין אסחוב מזוודה לכל מקום.
אבל בפעם הבאה שאעמוד מול הארון ואחכה לנס, אזכור את יובלי שלי עם תיק הגב, ששם חולצה בלי לחשוב, וכבר מזמן בחוץ, נהנה מהחופשה ואשמח בשבילו 🤍