איך לא לאבד את הלב בתוך המלחמה? מה ויקטור פראנקל היה אומר על הסלון שלך
מה ויקטור פראנקל היה אומר על הסלון שלך היום?
שלום לך, טוב שאתה עדיין כאן.
עכשיו, בין הדיווחים בחדשות, לכלים בכיור, לשיחה המדאיגה עם ההורים או הניסיון להרגיע את הילדים – לא אבקש לקחת נשימה עמוקה כי גם אותי המשפט הזה מעצבן. ובכל זאת, אתה הלוא במילא נושם, איזה מזל.
אני כותבת לך כי אני יודעת כמה העומס הזה שוקל. בימים האחרונים, כשאני פוגשת אנשים בפרקטיקה שלי או מעבירה תרגיל פתיח ללומדים לוגותרפיה, אני רואה את העיניים העייפות שמחפשות "אי של שפיות".
המלחמה הזו לא נשארת בחוץ, היא נכנסת איתנו מתחת לשמיכה בלילה ויושבת איתנו לארוחת הערב.
אבל יש משהו אחד שהמלחמה לא יכולה לקחת מאיתנו. אני רוצה לשתף אתכם במבט קצת אחר על מה שקורה אצלכם בבית – מבט לוגותרפי, שמזכיר לנו שדווקא בתוך הקושי הכי גדול, מסתתרת המשמעות הכי עמוקה שלנו.
ויקטור פראנקל, אבי הלוגותרפיה, לימד אותנו שהחירות האחרונה של האדם היא היכולת לבחור את עמדתו כלפי נסיבות חייו. אנחנו לא תמיד יכולים לשלוט במציאות שבחוץ, אבל אנחנו יכולים לבחור איך להיות נוכחים בתוך הבית.
איך מוצאים פשר בתוך המעגלים הקרובים?
- בזוגיות: להיות העוגן שבתוך הסערה. בזמן מלחמה, המתח עלול לייצר חיכוכים. הלוגותרפיה מזכירה לנו שהאהבה היא הדרך היחידה להגיע אל עומק האדם האחר. התרגול: במקום להתמקד ב"מה בן הזוג לא עושה", נסו לשאול בכל ערב: "מהו הדבר הקטן שעשיתי היום כדי להקל עליך?". המשמעות כאן היא היציאה מעצמי אל עבר האחר.
- עם הילדים: להיות המפרש שלהם. הילדים שלנו חווים את העולם דרך העיניים שלנו. כשאנחנו מעניקים להם תחושת ביטחון, אנחנו מגשימים ערך יצירתי עצום. התרגול: צרו "טקסי משמעות" קטנים. אפילו ארוחת ערב משותפת ללא מסכים היא מרחב של הגנה. זכרו: הילדים לא יזכרו מה נאמר בחדשות, הם יזכרו איך הם הרגישו לידכם.
- עם ההורים המבוגרים: חובת ההוקרה. עבור ההורים שלנו, המלחמה עלולה לעורר זיכרונות עבר וחרדה קיומית. בלוגותרפיה, הקשר הבין-דורי הוא חלק מרצף של חיים שיש להם פשר. התרגול: שיחת טלפון יומית שאינה רק "בדיקת דופק", אלא התייעצות אמיתית. שאלו אותם: "איך אתם שמרתם על תקווה בתקופות קשות בעבר?". תנו להם להרגיש שהניסיון שלהם הוא נכס עבורכם.
צידה לדרך: תרגיל "מגדלור של משמעות"
כדי לעזור לכם לעבור את השבוע הקרוב, אני מזמינה אתכם לתרגיל קצר של "הסטת מבט": בכל ערב, לפני שסוגרים את האור, שאלו את עצמכם:
"מהו הדבר האחד שקרה היום, שהיה שווה לעבור את כל היום הזה בשבילו?"
זה יכול להיות חיוך של הילד, רגע של הבנה עם בן הזוג, או זיכרון טוב שההורים שיתפו אתכם. כשאנחנו מוצאים נקודת אור אחת, אנחנו מזכירים לעצמנו שהחיים ראויים לחיותם, גם כשהם קשים.
שימרו על עצמכם ועל היקרים לכם.
בברכת ימים שקטים ומלאי משמעות,
מילה לסיום
המשמעות היא הפרס שאנחנו מקבלים על הבחירה להיות נדיבים.
שלכם בחיזוק של שבת שלום,
טטיאנה קורן
(נכתב בלשון זכר או נקבה ותמיד מיועד לשניהם)
