כל ילד מביא לנו שמחה אבל לא אושר.

להיות הורה יכול להיות מבאס לאלה…….

כחוקרת אושר מכל הצדדים לאורך לרוחב ובין ענייני החיים היומיומיים,
אני נתקלת לא מעט בהורים שבוזים או כפי שחלקם מגדירים זאת "הורים מוכים".

יש עמותות לילדים מוכים לנשים מוכות אך אף אחד לא מדבר על הורות אומללה, לא ממומשת, מאכזבת ומאוכזבת וכפי שכולם יודעים התעללות נפשית היא התעללות לכל דבר.

מתוקף היותינו, קיים בכל אחד הצורך להיות משמעותיים,
"אדם מחפש משמעות"
זה לא רק שם של ספר שנכתב ע"י ניצול שואה שהמציא את הלוגותרפיה ושמו ויקטור פרנקל .
אלא צורך בסיסי עמוק שמנסה את כוחו כל יום ופוקד כל אחד.

לא צריך בשביל זה לנחות על הירח להמציא טיל עם משתיק קול או איזו אפליקציה גאונית .
כולנו שואפים לממש את משמעות החיים בהורות.

למה?

כי בהורות ישנה נתינה שגורמת לנו להיות מאושרים,
כי בהורות ישנה השפעה שגורמת לנו להיות משמעותיים ובעקבות זה מאושרים,
כי בהורות ישנה אשליית שליטה שגורמת לנו לאושר אשלייתי שמתנפץ לנו בפרצוף כל יום קצת ומגיע לשיאו כשהעולל החמדמד השמנמן הנוטף מתיקות בעל העיניים הגדולות והפולקה הרך והחלקלק מאבד את ריחו התינוקי ומתחלף בסרחון גבינה כחולה בין האצבעות של הרגליים מידה 45 ,
הם בין רגע הופכים לענקיים עם תווי פנים של לא מבוגר ורחוק מעולל , מפלצות עם קול בס שואג למרחקים על אף שאנחנו רק מטר מהם.

זה השלב בו ההורה הופך ערום, חשוף ופגיע לכל תנועה, קול, מילה דעה שהוא מעז חלילה להשתמש כי זה השלב שמעמידים אותו על דוכן הנאשמים והוא יעמוד שם עד שהעולל מפלצת יחליט לקחת אחריות על חייו וישחרר את ההורה (זה שבסך הכל רצה להיות משמעותי) מכל מה שלא נח לו בחייו גדושי ההורמונים שיוצאים בצורת קול עמוק,
חצ'קונים מוגלתיים לבנבנים זוהרים
או מיץ רוק שנוזל להם על הכרית באמצע הלילה.

ההורים אשמים בכל מה שקורה להם,
בכשלונות שלהם באי מימוש החלומות שלהם,
בריבים שלהם עם בני הזוג שלהם בזה שהם שמנים מידי או רזים מידי בזה שהם מחוצ'קנים מידי או ללא שיער חלק או חלק מידי.

ההורים חשופים לשימוש כל החולשות שלהם בפי הילדים כי הם צברו זכרון על ההורים ומדדו אותם בחולשותיהם והם בלי שום רגשי אשמה בושה או רחמים משתמשים בחולשות ההורים נגדם, אף אחד לא יעיר להם על זה כי אין חוק שיגיד להם כמה זה אכזרי ואין הורה שיתלונן על הילד שלו כי ההורים נושאים את האחריות על ילדיהם גם כשמזמן הילדים אינם בשליטת ההורים וגם לא באחריותם אחרי גיל מסוים.

אז כדי להיות מאושרים אנחנו מחפשים משמעות בדמות הורות אך מחקרים מראים שכל ילד שאנחנו יולדים רף האושר יורד ולפי הכתוב למעלה אתם גם מבינים למה, אושרינו תלוי בבריאותם, חיוכם, רווחתם אושר תלוי איננו אושר אמיתי, הוא מותנה, הוא מטלטל הוא בעל מצב רוח הורמונלי שמתחלף כמו הגרביים המסריחות מהצבא של עוללינו המתוק.

סילחו לי ילדים יקרים על האמת ההורית, אנחנו ההורים מתים עליכם,
אושרינו קיומינו הפיזי המנטלי והנפשי תלוי בכם וזה לא כיף בכלל,
כי ביום שבחרנו בכם ועוד לא החלטתי אם זה מעשה אמיץ או טיפשי,
ויתרנו ויתור כואב על חופש הבחירה של רוב הדברים בחיינו כאנשים שלמים יצירתיים שאיבדו מעצמם למען לממש את ההורות שבנו.
שלא לדבר על זה שאף הורה לא יכול להיות מאושר יותר מהילד הכי פחות מאושר שלו (רונה רמון).
מילכוד מרצון בעל משמעות.
מגיע לנו קצת כבוד,
אל תקחו לנו גם את זה,
ביום מן הימים יהיה חשוב לכם שנתגאה במה שהשקענו שנים מחיינו, משאבינו ונתח נכבד מחשבון הבנק שלנו.