אושר וסבל איך הם מתקשרים?
סבל …..ישנו בעולם , זאת עובדה.
אך היום שלא כמו בימי אבותינו, שסבלו ממחסור של דברים קיומיים,שגרמו לסבל אוביקטיבי ,
אנחנו מתעסקים באושר שזהו מושג של לוקסוס שאפשר להתעסק בו היום ,כשאין אנחנו במצב הישרדותי, ועדיין אנחנו לא מאושרים.
מה הסיבה?
ישנן כמה סיבות מכמה עולמות תוכן, אך אני בחרתי להתייחס דווקא לתורה הבודהיסטית שהיא תפסה את אהבתי למן הרגע הראשון כשהתוודעתי לתורה.
1. נסיון השחזור של רגעי אושר שהיו.
2. האחזות ברגע, שהיה כל כך טוב, ורוצים ממנו עוד ועוד.
לא ניתן לשחזר אושר, גם לר רגעי אושר, כי הלוא אושרינו נספר ברגעים.
הסבל מגיע בעקבות הנסיון שלנו לשחזר רגעים,
אנחנו נאחזים ברגע, ההוא שעשה לנו טוב כשחווינו אותו, כשהרגשנו התעלות,
כך אנו אוספים רגעים , רגעי אושר קטנים ונאחזים.
ואז חוסמים את עצמינו מלחוות רגעים אחרים, כי אנחנו רוצים בדיוק את אותו דבר שהיה כל כך נפלא ולא מרפים,מבזבזים את חווית העכשיו על מה שכבר היה לנסות לעשות קופי פייסט מהעבר שנגמר אך אינו מרפה בתודעה.
עוד כשרון של הראש שאינו יודע להפריד זמנים,
זמן, מושג מוזר שאינו ניתן לשחזור, כי כל רגע בזמן נכון לאותו זמן שהיה ונגמר,
ככל שאני שוהה במקום שאני נמצא בו, ככל שאני הווה אותו, אני מאפשר לו להיות בלא להחזיק בו.
כמו הנשימה, בשאיפה קיבלתי את האוויר,בלא להתנגד לו.
יכולתי לשאוף כי שחררתי את האוויר מריאותי.
זה קרה מעצמו,בלא התערבותי,בחוכמה שלא יודעת,בחירות גמורה.
איפה הנשימה הקודמת? נשיפה היא פרידה, מן השאיפה, מן הנשימה הקודמת.
הנה אור השמש מנצנץ בשבר זכוכית. אני צועד עוד קצת, והנצנוץ איננו. איפה הוא?
לאן הלכה התחושה הקודמת?
הנה מחשבה. איפה המחשבה הקודמת?
ואיפה הנשימה הבאה?
"אני הולך בקיוטו אני שומע את קול הקוקיה בקיוטו אני מתגעגע לקול הקוקיה בקיוטו,
זה היה רגע,רגע של אושר, ספציפי ומיוחד,שלא יחזור לעולם."
אז כל שנותר זה ליצור רגעים נוספים ,אחרים שיגרמו לנו להיות מאושרים…. לרגע…
להנות ולהרפות, לפנות מקום לאחרים, חדשים, לא משוחזרים ,כמו הנשימה…. כמה פשוט לנשום.
יום מאושר!
חוכמה / אושר
ומה שביניהם……
אומרים חוכמה יש בעולם ,מה היא חוכמה?
חוכמה אינה נקבעת ע״י כמות הידע שהאדם רכש במרוצת חייו.
״ ארנב יודע כל כך הרבה שהוא כבר ממש לא מבין כלום״ ( לפי פו).
חוכמתו של אדם נמדדת גם במספר רגעי האושר שהצליח לאסוף לאלבום זכרונותיו,
הזכרונות שלנו הם גן העדן ממנו איש לא יוכל לגרשינו, לא יודעת מי אמר את זה .
זה מה שמטריד אדם על ערש דווי,האם היה שווה לחיות את החיים האלה ?וממה הכי נהנת?
מהמשוואות הדיפרנציאליות שפתרת( הגאונים)?
שלושה דוקטורטים ושתי פרופסורות שהשגת(הפולנים) ?
להשאיר 8 מליון בבנק(החמדניים)?
להתרגז המון פעמים ולהרגיז לא פחות(העצבניים)?
לראות כמה שיותר חולים(רופאים)?
להספיק לקנות בתים לילדים ( הדאגנים)?
כמה סיבובים עשית ( המחפשים)?
ומתי באמת היית מאושר? או גרמת אושר לאנשים אחרים?
כשאנחנו חיים אנחנו משיגים דברים בשביל….
מבלי לחשוב באמת בשביל מה,חיים בהכחשה גמורה,בתירוצים.
אתה יכול לחיות כל חייך כאדיוט גמור, אך לא תוכל למות כזה, כי ברגע האמת מגלים את האמת,
הבעיה היחידה זה שאין בחיים מועדי ב׳,אין הזדמנות שניה ואין מקצה שיפורים,
דווקא כאשר אתה יודע איך בדיוק היית צריך לחיות ,
בא מלאך המוות ולוקח אותך ורגע לפני רק מודיע:״ אלו היו חייך ועכשיו הם נגמרו״.
יש כיתות למתחילים כמעט בכל נושא,פרט לחיים,לשם אתה מגיע ללא שום הכנה ולימוד היישר לבחינה הקובעת ולנשף הסיום.
אז מה היא חוכמה? מה לא תעשה? ומה כן?
בשאלה פשוטה :
מה הייתי עושה היום אילו ידעתי שזה היום האחרון של חיי?
היית אוסף עוד רגע אושר על הדרך …
תופס אותו בכח ומכניס לקופסת הזכרון ,
זה רק שלך,
זאת החוכמה!
רוצים ליצור איתי קשר?
אשמח להכיר, מלאו את הטופס ואחזור אליכם:
