לדעת לאהוב

אהבה

התלבטתי איזו משתי הכותרות אתן למאמר זה

לוגותרפיה היא תרפיה של אהבה כפי שציין ויקטור פראנקל או שהאהבה היא התשובה לקיום האנושי כפי שאמר אריך פרום?

כך או כך האהבה לא יכולה להשאר בגדר כותרת, היא צריכה פענוח כדי לפעול ולהשפיע.

מה זאת אהבה?

עד כמה נפלאה היא האהבה

לא ידעה הגאווה,

לא השמחה לא העצב

וגם לא העושר או האושר.

לאי רחוק שבו התגוררו כל הרגשות,התחושות והתכונות שיש לאדם: שמחה, עצב,ידע, וכל השאר, כולל האהבה,

הגיעה ההודעה שהאי עומד לשקוע. כל הרגשות התכונות והתחושות תיקנו את הסירות

שלהם לעזוב במהרה את האי.

האהבה הייתה היחידה שנשארה. היא רצתה להיות עד הרגע האחרון לראות שכוווולם בסדר.

וכשהאי כבר כמעט שקע לגמרי,

האהבה החליטה לבקש עזרה ולעזוב גם כן, אך מכיוון שלא הכינה לעצמה סירה היא החליטה לבקש עזרה.

העושר עבר ליד האהבה בסירתו הגדולה האהבה שאלה:

"עושר, האם תוכל לקחת אותי איתך?״

העושר ענה:

״יש כסף וזהב רב בסירה. אין מקום בשבילך

לא, אינני יכול.״

האהבה החליטה לבקש מהגאווה אשר עברה גם היא בספינה יפיפיה "גאווה, בבקשה

עזרי לי!" ״ אינני יכולה לעזור לך, אהבה, כולך רטובה וזה עלול להזיק לסירה שלי"

העצב היה אף הוא קרוב אז האהבה בקשה את עזרתו,

"עצב, הרשה לי ללכת יחד איתך״

"הו… אהבה, אני כל כך עצוב שעלי להיות לבדי!"

האושר חלף אף הוא על פני האהבה אך הוא היה כל כך מאושר עד שאפילו לא שמע

את האהבה קוראת לו בבקשת עזרה.

בואי אהבה, אני אקח אותך.

לפתע נשמע קול,

" היה זה ישיש. האהבה הרגישה כל כך

מבורכת ומאושרת עד שהיא שכחה אפילו לשאול את הישיש לשמו.

כשהגיעו ליבשה, הישיש הלך לדרכו. האהבה הבינה עד כמה גדול חובה לישיש, ושאלה ישיש אחר ״הידע״:

"מי עזר לי?"

"היה זה הזמן" ענה הידע

"זמן?" שאלה האהבה.

"אך מדוע הזמן עזר לי?"

הידע חייך,ובחוכמתו העמוקה ענה,"בגלל שרק הזמן מסוגל להבין עד כמה נפלאה היא האהבה ושהאהבה היא הויטמינצ׳יק שממתיק את חיינו המאתגרים.

אהבה לאורך החיים

בתחילת החיים אנחנו מאוהבים ולא יודעים מה זאת אהבה באמת, כי תחילתה של ההתאהבות היא נפלאה אך בהמשך היא דורשנית ולא מתחשבת.

וכשאנחנו מאוהבים מתחילים משחקי האגו וגם אז לא חווים אהבה באמת, ואז אנחנו מתעצבים כשאנחנו לא מקבלים את כל מה שאנחנו רוצים וגם אז לא יודעים אהבה באמת ומידי פעם אנחנו שמחים ומאושרים ולא עוצרים ברגעי שמחה ואושר לתהות על האהבה באמת ורק בחלוף הזמן,

כשאנחנו מתנסים בחיים , באתגרי החיים ובעוולות, כשאנחנו נלחמים ומפסידים ומשלמים מחירים בחלוף הזמן מבינים שהאהבה היא התשובה למכאובי החיים, היא מנחמת, היא התרופה נגד הפחד המצמית נגד בדידותינו.

למידת האהבה

האהבה איננה תחושה נעימה, שחוויתה היא עניין של מקרה, היא לא משהו שנקלעים אליו אם יש לנו מזל כותב אריך פרום בספרו ״אמנות האהבה״.

האהבה היא משהו שמצריך למידה לאורך זמן.

עם הזמן אנחנו מבינים שאהבה היא לא כאשר אנחנו נאהבים אלא כשאנחנו אוהבים.

לומדים לאהוב ולא נופלים לתוך אהבה.

וכמו שלומדים כל אמנות, האהבה דורשת התמחות בתיאוריה והתמחות במעשה.

כשאנחנו בשלב האכזבה מההתאהבות שאינה ממלאת את כל הדרישות,

אפשר לעצור רגע …….

ולהבין שכשלא מקבלים עדיין אנחנו יכולים להתחיל לתת.

מכאן מתחילים בסבלנות, התמדה ואמונה לבנות אהבה באמת.

האם האהבה היא מטרה או אמצעי?

מה זאת אהבה ? התשובה היא סובייקטיבית לכל אדם .

אני לא אגיד לכם מה זאת אהבה באמת זאת עשה אריך פרום באמנות האהבה ורוברט סטורנברג בחץ של קופידון ובובר וגם מאסלו הרבה יותר טוב ממני ועליהם נדון כאן בסוף.

מה שחשוב יותר מההגדרה זה לשאול האם ההגדרה שלי או שלך משרתת את מה שאני או אתה רוצים מהאהבה או האם האהבה בה אני משתמשת מחזיק אותי בתוך הזוגיות שלי לאורך הזמן שאני רוצה?

האם אהבה היא כלי שרת למשהו? או שאהבה היא המטרה עצמה? גם על זה יצטרך כל אחד לענות לעצמו.

אם האהבה היא המטרה אזי הזוגיות וכל שאר היחסים הן הדרך למימוש האהבה

ואם היחסים היא המטרה אזי האהבה הופכת הדרך למימוש זוגיות ו/או יחסים.

אז מה חשוב יותר מלהגדיר אהבה? לבדוק אם ההגדרה עובדת.

אם היא מטרה וגם אם היא משרתת מטרה.

מה שעובד, לא נוגעים.

מה שלא עובד, כדאי לשנות ל-מה שיעבוד לך.

האהבה במשנת ויקטור פראנקל

ואם האהבה היא התשובה לקיום האנושי על פי אריך פרום איזו אהבה היא זו?

ויקטור פראנקל, בפיתוח גישתו הפילוסופית ״הלוגותרפיה״, מתייחס לאהבה כאל אחד מהמרכיבים המרכזיים לחיפוש משמעות בחיים. הוא טוען שלאהבה יש כוח ייחודי להעניק משמעות גם במצבים הקשים ביותר, כמו אלה שחווה במחנות הריכוז בהם שהה 4 שנים מחייו.

פראנקל רואה באהבה כלי שמאפשר לאדם להתחבר אל משמעות חייו, ולעיתים אף לסייע לו לשרוד מצבים של סבל.

הוא מדגיש שהיכולת לאהוב היא מהותית לקיום האנושי כמו פרום ושהאהבה יכולה להנחות אותנו ולספק לנו כוח במצבים קשים.

פראנקל מאמין שהאדם מחפש משמעות, והאהבה היא אחד מהדרכים המרכזיות למצוא אותה.

אז מסתבר שהאהבה אינה מועילה רק לזוגיות וליחסים בכלל אלא היא הדרך למצוא משמעות בחיי האדם.

האהבה כמשמעות הקיום

למה משמעות זה חשוב?

כי חיים ללא משמעות הם סתמיות או דיכאון וגם חיים נטולי אהבה.

פתחתי באומרי מצטטת את אריך פרום כי האהבה היא התשובה היחידה לקיום האנושי, ביכולתה לפתור את מכאוביי דורנו המנוכר והבודד, ולהרוס את המחיצות שקמו בין בני אדם. ואוסיף מפיו גם כן כי אהבה היא אמנות ואמנות כמו כל אמנות צריכה משמעת , סבלנות, התרכזות, אמונה וכוונה רצינית להתמחות בה.

לאהוב מישהו אחר קשה יותר מלהיות נאהב, נדרשת יותר מודעות וקבלה של המצב הקיומי של האדם לעשות זאת.

הבעיה של לא להיות נאהב היא ברוב המקרים בעיה של חוסר יכולת לאהוב.

ולבסוף להתייחס אל האחר באופן שהוא משוחרר לחלוטין מצרכינו הגופניים והנפשיים?

אהבה בוגרת על פי יאלום

לאור המסקנות הדומות של בובר, מאסלו ופרום, מנסה ארווין יאלום בספרו ״פסיכותרפיה אקזסטנציאליסטית״ לתאר את האפיונים של מערכת יחסים בוגרת שאיננה מבוססת על צרכים אישיים, ולהראות כיצד נראית פועלת מרגישה וחושבת אהבה שעובדת.

אהבה לא בוגרת אומרת ״ אני אוהב אותך כי אני זקוק לך״ לעומתה אהבה בוגרת אומרת :״ אני זקוק לך כי אני אוהב אותך״.

לאהוב מישהו זה להיות אדיב ונדיב מה שמאפשר לאחר להיות בדיוק מי שהוא בכל רגע גם אם הרגעים מתחלפים במהירות.

לשים בצד את הסלפי המנטלי ולהתרכז באחר. מבלי לשאול מה יצא לי מזה או איך אני נראה בעיניו,מבלי לרדוף אחרי מחמאות, הערצה או כל דבר נוצץ אחר. פשוט להיות עם האדם מולך, בלי שום טרמפיסט שלישי שגונב את ההצגה כמו הטלפון או השכן. לראות את כולו בשלושת מימדיו הפיזיולוגי הפסיכולוגי והנואטי(רוחני). זה להקדיש את תשומת הלב המלאה שלך לאדם שמולך, ולהיות נוכח באמת בחוויה שלו.

לאהוב מישהו אחר פירושו להתייחס לרווחתו ולצמיחתו. רכישת ידע מלא על האחר באמצעות הקשבה אמיתית וכנה יכולה לעזור לנו "להחיות" את האחר כבר במפגש הראשון אתו.

האהבה היא פעילה. אהבה בוגרת היא לאהוב אחר ולא רק להיות נאהב. באהבה, יש לתת לאחר, ולא רק להתאהב בו.

אהבה היא הסגנון שבו אנחנו מתגלגלים בעולם הזה, זה לא קשר אישי, מסתורי וקסום עם מישהו ספציפי.

אהבה בוגרת היא כמו מזרקת עושר פנימי, ולא איזה פועל יוצא של מחסור נפשי. היא מתנפצת החוצה מתוך רצון לגדול, ולא מתוך רעב בלתי פוסק. אדם כזה לא מחפש את החצי השני כדי לברוח מבדידות נוראה. הוא כבר סידר את העניינים האלו, בעיקר בזכות אהבת אמא עוטפת מהילדות. אהבת העבר היא השריון, והאהבה של היום? זה פשוט הקסם של השריון הזה בפעולה.

האהבה היא הדדית. רק כשהאדם יפנה באמת ובתמים לאחר ויתייחס אליו הוא יוכל להשתנות. בזכות מה שיביא לחייו של האחר, הוא יוכל למלא גם את חייו שלו.

לאהבה בוגרת גמולים רבים. היא עוזרת לאדם להשתנות, להיות עשיר יותר, מסופק יותר, ופחות בודד בעולם. באמצעות האהבה שאנו נותנים לאחרים נקבל אהבה גם אנחנו. אולם גמולים אלו נובעים מאהבה אמיתית וכנה. הם לא מעוררים אותה. ובמילותיו של פראנקל, הגמולים נגרמים אך אי־אפשר לרדוף אחריהם….כמו שהמשמעות נמצאת או נגלית ואי אפשר לחפש אותה.

מקורות

פסיכותרפיה אקזסטנציאליסטית – ארווין יאלום
אמנות האהבה – אריך פרום
הרופא והנפש – ויקטור פראנקל