בין המעבדה ללב

שתי נקודות מבט, שאלה אחת

גִ'ון גוטמן בילה עשרות שנים במעבדה שלו בסיאטל, צופה בזוגות מתווכחים מאחורי מראה חד-כיוונית, מודד דופק, מנתח הבעות פנים במאית השנייה. ויקטור פרנקל, לעומתו, גיבש את תפיסת עולמו במקום הרחוק ביותר ממעבדה מבוקרת שאפשר לדמיין — במחנות הריכוז הנאצים, כשניסה להבין מה גורם לאדם להישאר אנושי כשהכול נלקח ממנו.

לכאורה, שני עולמות שאין ביניהם דבר. אבל כשבוחנים את המסקנות של שניהם לעומק, מתגלה הד מפתיע: שניהם, כל אחד מנקודת המוצא שלו, הגיעו להבנה שאהבה אמיתית דורשת תנועה אל מחוץ לעצמי.

גוטמן: האהבה כתשומת לב יומיומית

גוטמן ידוע בעיקר בזכות יכולתו לחזות גירושין בדיוק גבוה רק מצפייה קצרה בזוג. אחד הממצאים המרכזיים שלו הוא מושג ה"פניות" (bids for connection) — הרגעים הקטנים והרבים שבהם בן או בת הזוג מנסים ליצור קשר: הערה על השקיעה בחלון, אנחה אחרי יום עבודה, בקשה לחלוק בדיחה. גוטמן מצא שמה שמבדיל זוגות יציבים מזוגות שמתפרקים הוא לא היעדר קונפליקטים, אלא היכולת "לפנות" אל בן הזוג ברגעים האלה — להפנות תשומת לב, ולו לרגע, מהעולם הפנימי שלך אל העולם של האחר.

זוהי, במהותה, פעולה של יציאה מהעצמי. כשאדם עסוק במחשבותיו, בטלפון, בעייפות שלו — ובכל זאת בוחר להניח את כל זה בצד כדי להגיב לפנייה של בן הזוג — הוא מבצע מעשה קטן של התעלות. גוטמן עצמו מנסח זאת כך:

“A tendency to turn toward your partner is the basis of trust”
(נטייה להפנות תשומת לב אל בן הזוג היא הבסיס לאמון)
Gottman & Silver, The Seven Principles for Making Marriage Work, עמ' 88

גוטמן לא השתמש במילים פילוסופיות; הוא דיבר על מספרים, על יחסים סטטיסטיים בין פניות שזוכות למענה לבין שביעות רצון מהקשר. אבל מתחת לנתונים מסתתרת תובנה עמוקה יותר: אהבה נבנית לא מרגעים גדולים אלא מהבחירה החוזרת ונשנית להפנות את תשומת הלב כלפי חוץ.

דוגמאות מהמעבדה: המספרים מאחורי התובנה

המחקר המתמשך של גוטמן ב"מעבדת האהבה" שלו בסיאטל, שבו עקב אחר מאות זוגות לאורך שנים, הניב כמה ממצאים קונקרטיים שממחישים את העיקרון:

פרנקל: האהבה כמשמעות שמעבר לעצמי

פרנקל, מייסד הלוגותרפיה, טען שהאדם אינו מונע בעיקרו מחיפוש אחר תענוג (כפי שטען פרויד) או מכוח (כפי שטען אדלר), אלא מחיפוש אחר משמעות. ואחד הביטויים העמוקים ביותר של משמעות, לדבריו, הוא האהבה — לא כרגש חולף, אלא כפעולה של הכרה מלאה באדם האחר. בספרו "האדם מחפש משמעות" הוא מתאר כיצד, גם בתנאים הקשים ביותר במחנה הריכוז, הצליח למצוא נחמה במחשבה על אשתו — לא כפנטזיה בריחה, אלא כחוויה ממשית של התעלות מעבר לסבל הפיזי שלו עצמו, אל עברה. הוא מנסח את התובנה הזו כך:

“Love is the ultimate and the highest goal to which man can aspire. The salvation of man is through love and in love.”
(האהבה היא התכלית העליונה והנעלה ביותר שאליה יכול אדם לשאוף. ישועתו של האדם היא דרך האהבה ובאהבה.)
Frankl, Man's Search for Meaning, Beacon Press 2006, עמ' 37

עבור פרנקל, אהבה אמיתית פירושה לראות את האדם האחר במלוא ייחודיותו — לא כאמצעי לסיפוק צרכים, אלא כתכלית בפני עצמה. זוהי הגדרה תובענית: היא דורשת מהאוהב לצאת מגבולות האני, להניח בצד את הצרכים, הפחדים והפציעות שלו, ולהיפתח אל מי שמולו.

במובן הזה, האהבה אצל פרנקל היא לא רק רגש אלא עמדה קיומית — דרך להיות בעולם שבה האדם האחר אינו עוד מרכיב בעולם הפנימי שלי, אלא מציאות עצמאית שראויה להתייחסות מלאה.

המפגש בין השניים: מהמעבדה למשמעות

כשמניחים את שתי התובנות זו לצד זו, מצטיירת תמונה שלמה יותר. גוטמן נותן לנו את המיקרוסקופ — את היכולת לראות איך ההתעלות הפרנקליאנית מתבטאת בפועל, ברגעים הקטנים והיומיומיים ביותר. כל פנייה שזוכה למענה היא, בקנה מידה זעיר, אותו מעשה שפרנקל מתאר: בחירה להפנות תשומת לב מהעצמי אל האחר. וכל פנייה שמתעלמים ממנה היא היפוכו — הישארות בתוך העצמי, סירוב להתעלות, ולו לרגע.

פרנקל, מצדו, נותן לממצאים של גוטמן את העומק שלהם. למה בכלל חשוב לענות לפנייה הקטנה ההיא בזמן שאתה עייף? לא רק כי זה "עובד סטטיסטית" ושומר על הקשר יציב, אלא כי בכל פנייה כזו טמונה הזדמנות זעירה למימוש המהות של האהבה עצמה — להראות לאדם שמולך שהוא לא רק חלק מהשגרה שלך, אלא תכלית שראויה לתשומת לב מלאה.

במילים אחרות: הנתונים של גוטמן מתארים את ה"איך" של אהבה יציבה; התובנה של פרנקל מסבירה את ה"למה" שמעניק למעשים האלה את משקלם.

כשהמעשה הקטן הוא המעשה הגדול

אולי המסר המשותף החזק ביותר הוא זה: אהבה אינה מבחן אחד גדול שעוברים פעם בחיים, אלא סדרה אינסופית של בחירות זעירות להתעלות מעבר לעצמך. גוטמן מראה שזוגות שמצליחים הם לא אלה שאינם אנוכיים מטבעם, אלא אלה שבוחרים שוב ושוב, גם כשהם עייפים או טרודים, לצאת רגע מתוך עצמם.

פרנקל מזכיר לנו שלבחירה הקטנה הזו יש משקל קיומי של ממש — שכל רגע כזה הוא מעשה של משמעות, לא פחות מהדוגמה הקיצונית שהוא עצמו חווה.

אולי זה הלקח החשוב ביותר: לא צריך מחנה ריכוז כדי לתרגל את ההתעלות שפרנקל דיבר עליה. היא מתרחשת, או נכשלת להתרחש, בכל פעם שמישהו אומר "תראה את זה" ובן הזוג שלו בוחר אם להרים את העיניים מהטלפון.

מקורות

Frankl, Viktor E. Man's Search for Meaning. Boston: Beacon Press, 2006.

Gottman, John M., & Silver, Nan. The Seven Principles for Making Marriage Work: A Practical Guide from the Country's Foremost Relationship Expert. New York: Harmony Books, 1999 (מהדורה מורחבת 2015).

הערה: מספרי העמודים מתייחסים למהדורות הספציפיות שצוינו לעיל. בספרים פופולריים כמו אלה מספרי העמודים עשויים להשתנות בין מהדורות שונות, ולכן מומלץ לאמת מול העותק הספציפי שברשותכם.