אהבה תחת אש: מדריך להישרדות רגשית וזוגית על פי אריך פרום וויקטור פראנקל

בימים של אי-ודאות קיצונית, כשהשגרה מתנפצת אל מול המציאות הכואבת של מלחמה, מערכות היחסים שלנו עומדות למבחן הקשה ביותר. במצבים אלו, האהבה יכולה להפוך למעמסה נוספת או, לחלופין, לעוגן היחיד שמחזיק אותנו מעל המים. הגותם של אריך פרום וויקטור פראנקל מציעה לנו מפת דרכים ייחודית: האהבה לא כרגש חולף, אלא כבחירה אקטיבית וכמקור של משמעות.

אריך פרום: האהבה כאמנות וכמעשה אקטיבי

פרום טוען כי הדחף האנושי הבסיסי ביותר הוא להתגבר על הנפרדות (Separateness), שהיא המקור לחרדה. בימי מלחמה, תחושת חוסר האונים והבדידות מתעצמת, ורבים מאיתנו נוטים ליפול למלכודות שפרום מזהה כ"דרכים שגויות" להילחם בבדידות: קונפורמיות ואיבוד עצמי, או נרקיסיזם זוגי שבו אנו רואים בבן הזוג רק כלי לשיכוך החרדות שלנו.

עבור פרום, הפתרון הוא להבין שאהבה היא פעולה (Activity). היא דורשת משמעת, ריכוז וסבלנות. בימים אלו, הוא היה מציע לנו לא לחכות ל"חשק" לאהוב, אלא לתרגל אותה כפרופסיה:

* פיתוח משמעת (Discipline): הקפדה על טקסים זוגיים ואישיים גם בתוך הכאוס.

* ריכוז ונוכחות: היכולת לשבת בשקט עם עצמנו ועם האחר, בלי הסחות דעת של חדשות, היא התנאי המוקדם לאהבה.

ויקטור פראנקל: האהבה כגילוי ה"סוד" והמשמעות

ויקטור פראנקל, אבי הלוגותרפיה, ראה באהבה את הדרך העמוקה ביותר למצוא פשר לחיים. בספרו "האדם מחפש משמעות", הוא מתאר כיצד המחשבה על אהובתו היא שהחזיקה אותו בחיים במחנות הריכוז.

פראנקל מלמד אותנו שהאוהב האמיתי רואה לא רק את מה שבן הזוג כרגע (מותש, מבוהל או מרוחק), אלא את מה שהוא יכול להיות. האהבה היא הכוח שמגלה את האוצרות החבויים באדם השני ומעניקה לו סיבה להמשיך הלאה. היא דורשת מאיתנו למצוא "למה" משותף – מטרה שחורגת מהזוג עצמו, כמו עזרה לאחרים או בניית עתיד משותף.

המדריך המעשי: כך נשמור על האהבה בימים טרולים

כדי להפוך את הפילוסופיה למציאות, להלן תוכנית עבודה זוגית המשלבת את "אומנות האהבה" של פרום עם "חיפוש המשמעות" של פראנקל.

חלק א': תרגיל "אומנות האהבה" (הרובד האקטיבי)

בכל יום במהלך השבוע הקרוב, אמצו את עקרונות הנתינה של פרום:

* משימת "היציאה מעצמי": בכל בוקר, בחרו פעולה אחת קטנה (הכנת קפה, הודעת תמיכה, הקשבה ללא ביקורת) שנועדה אך ורק כדי לשמח את הצד השני. עשו זאת כנתינה טהורה, ללא ציפייה לתמורה.

* זמן "ריכוז נקי": הקדישו 15 דקות ביום שבהן הטלפונים מונחים בצד. שבו זה מול זה, פשוט כדי להיות נוכחים. התרגול הוא לראות את האחר כפי שהוא כרגע, ללא ה"סיפורים" והמתחים של היום.

* משמעת של שגרה: קבעו כלל אחד ששומר על המרחב הזוגי (למשל: לא מדברים על חדשות או מנהלות אחרי השעה 21:00).

חלק ב': שיחת "משמעות" זוגית (הרובד הרוחני)

מצאו ערב אחד שקט ושאלו אחד את השני את השאלות הבאות, השואבות מהגותו של פראנקל:

* הייחודיות החד-פעמית: מהו הדבר האחד בך שגורם לי להרגיש שאת/ה "אין לך תחליף" עבורי בעולם הזה?

* ה"למה" המשותף: מעבר להישרדות היומיומית, איזו מטרה או ערך משותף מחזיקים אותנו יחד כרגע? מהי השליחות שלנו כזוג בתוך המצב הזה?

* ראיית הפוטנציאל: אילו כוחות גילית בי או בעצמך בתקופה האחרונה שלא ידעת שקיימים? איך אני יכול/ה לעזור לך לממש אותם?

* הרוח שמעבר לחומר: מתי לאחרונה הרגשת חיבור עמוק בינינו שנתן לך כוח, למרות כל הקושי מסביב?

סיכום: המבחן של הלב

האהבה בימי מלחמה היא לא מותרות – היא צורך קיומי. כפי שפרום ופראנקל מלמדים אותנו, היא דורשת מאמץ, היא מחייבת בחירה בטובת האחר, והיא מספקת את המשמעות העמוקה ביותר שניתן למצוא בתוך הסבל. כשאנו בוחרים לאהוב אקטיבית ולראות את נשמתו של האחר, אנו לא רק מחזקים את הזוגיות, אלא גם את היכולת של האנושות כולה לנצח את החושך.