מאז שהלב נשבר לראשונה

הפסקנו לאהוב באמת מהיום הראשון שנפגענו מאהבה, סגרנו את הלב ומאז זה רק הולך ומחמיר כי בכל פעם כששוב נפגענו משהו בתוכינו אומר" "ידעתי, אמרתי לך שזה יקרה" והלב נסגר עוד יותר.

הפחד להתמסר ולאהוב הוא הפחד של הראש לאבד שליטה. החשש שנאהב את האדם הלא נכון מצליח לגרום לנו להיות זהירים באהבה, והאגו שלנו תמיד יחפש מה לא בסדר אצל האחר ויזהה את שכבר הכרנו ויצלצלו כל פעמוני האזהרה, ככה תמיד יעדיף להיות בשליטה שחלילה לא ניפול שוב, לכן אומרים to fall in love ? 

האומץ  להפרד מה"אני" שמחזיק את האגו, ההסכמה להתמסר, הדאגה לאחר ולא לצרכים שלי,  תשומת הלב שמרוכזת באחר ולא בי, יש שיקראו לזה ביטול עצמי, אך לא יכול להיות ביטול עצמי אם מאמין האדם בנוכחותו, בקיומו הוודאי ובערכו הגדול שאינו ניתן לעוררין.

איך אפשר לקרוא לביטול עצמי כשבכל פינה קוראים לנו להתעצם, כל אימון מציע העצמה נשית, למה אישה צריכה העצמה? כי היא המין החלש? למה לא מציעים העצמה גברית? אין מאמנים/מאמנות ספציפית לגברים? כי גבר לא צריך שיעצימו אותו? רוב הטלפונים שפונים אלי אלה גברים שנפגעו מתגובות נגד של נשים שזנחו אותם (בחוויה שלהם) אחרי חוויה כזו הגבר לא צריך העצמה?

אמר לי גבר אחד באחת מפגישות האימון שלו: "כשנפרדנו והתחלתי לצאת מהבית הייתי מופתע שנשים בכלל מדברות איתי ורוצות את קירבתי, חשבתי שאני אפס אחרי מערכת היחסים שהייתה לי".

אנחנו מופקדים בידי בני הזוג שלנו לטוב ולרע

כמה כח מופקד בידי מי שבחרנו כבני זוג, כמה אמון יש לנו בדברים שאומרים לנו בני הזוג שלנו גם אם מערכת היחסים כבר מזמן לא טובה להם, גם אם הם כבר לא בני זוג במובן הרגיל, גם אם הפכו אויבים עדיין ישנה השפעה אדירה ועדיין בני הזוג מאמינים האחד לשני, כי אילולי כן לא היו נפגעים כל כך הרבה.

לכל אדם יש וועדה מייעצת וועדה תומכת, בוועדות אלה יושבים אותם אנשים שאין לנו תשובה למה בחרנו בהם, מי שמייעץ לא בהכרח תומך ומי שתומך לפעמים מייעץ אם נבקש ולפעמים הוא מייעץ גם אם לא נתבקש ואנחנו לוקחים כל מה שנזרק לעברינו גם אם נזרק ללא מחשבה או חיבה אלינו. תופסים הכל שלא יפול על הריצפה גם אם זה לא נעים ו/או לא מקדם ו/או טוב לנו, כי מי שבחרנו בהם לוועדה אנחנו לא יכולים להתעלם מהערותיהם עד,  שנתעורר.

אף אחד לא צריך העצמה כשהוא בעוצמה.

וכשנמצאים במקום של עוצמה אין סכנת העלמות,

אמר לי פעם איש חכם "כשאת נכנסת למקום גדול של מאות אנשים שבי על הכיסא הכי נמוך, שם את הכי נוכחת".

אדם שקיבל את עצמו אינו צריך אישורים סביבתיים על קיומו או ערכו או נוכחותו, אחד כזה יכול בהשלמה מלאה לפנות מקום לאהוב או אהובה.

מה שאומר שבשביל לאהוב באמת, מבחירה ולא מצורך, מרצון להיטיב ולא ממקום נזקק,

אדם רצוי שיהיה מועצם מעצמו.

זה לא יעזור שתעמוד שעות מול המראה ותגיד על עצמך כמה אתה נפלא, אדיר, נהדר וחכם אם אתה לא באמת מאמין לזה.

אך אם תשאל את עצמך כמה הועלת לאחרים, כמה השפעת לטובה, כמה לימדת, כמה עולמות של אנשים הפכת, כמה חלומות עזרת להגשים, תסתכל על עצמך מבחוץ ותרצה להיות חבר של אחד כמוך? אתה, עם עצמך, אולי עם מישהו שרק ישקף לך את עצמך, רק אז כשיהיו לך הוכחה וקבלות על מעשייך, תאמין ביכולותיך, רק אז תדע שבידייך הסוד להפוך לאפשר את הבלתי אפשרי, אז גם תאמין שאתה ראוי, כי מגיע לך.

אני אהיב(קל לאהוב אותי) ויעיל או נחוץ = אני מעריך את עצמי.

בלי וועדות או אישורים חיצוניים.

מגיע לך לאהוב ואתה ראוי עוד בחיים האלה לקורטוב של מנת אושר הגונה שמביאה איתה את גן העדן של אהבה נקיה.

וכשאתה מרגיש ראוי זה פשוט מופיע ואתה הופך לאדם מאושר שאינו מפחד ליפול כי גם אם אדם כזה נופל הוא יודע  להתאושש ולהמשיך את שהחליט, הוא מסור לאהבתו שלו. הוא נגוע באהבה נקיה של לתת ולא לקחת של לאפשר למי שעומד מולו להיות מי/מה שהוא מבלי להחפיץ את בני הזוג ברצונות של עצמו  אותם הוא יודע למלא בעצמו.