מה קרה לנו?

רבים מאתנו מדמיינים את הקשר הזוגי שלהם כמובן כארוך מאוד, עולם שכולו פיקניקים זוגיים רומנטיים ולגימות יין אדום בורדו מול האח. כעולם של סקס ללא הפסקה, שיתוף פעולה הרמוני בכל ההחלטות הקשות בחיים, זאטוט מלאכי שמנמן שמנמנם בזרועותינו ובן הזוג שמציע תמיד לחתל את הזאטוט במקומנו.

בדרך כלל אנחנו לא מדמיינים את הלחצים, העליות והמורדות, את דעיכת התשוקה, חילוקי הדעות, את אי ההבנות, את האכזבות הנלוות לאהבה ארוכת טווח, ואת שאר התופעות השותפות למזימה שתכליתה לגדוע את ירח הדבש של נישואינו.

וכמובן שהיה לנו כל כך טוב בהתחלה שדאגנו להנציח את אהבתינו בכמה זאטוטים וכל אחד שהגיע שיבש עוד קצת את המערכת הזוגית וחשבנו שאם נביא עוד ילד זה ינציח ואף יחרוט את אהבתינו על סלע לעוד נצח נצחים.

אותה התאהבות התחלתית שמעוורת מפני כל החסרים של בן הזוג והכל נראה באור מיוחד כל כך:

"הוא היה פרוע, עם שיער ארוך, לא כמו כולם, הסתובב ללא נעליים והיה מלא חן וסקסי בטירוף, כל כך הייתי גאה ללכת אתו"

ציטטתי את א' שאחרי 8 שנים יחד בדיוק אותן תכונות הוציאו אותה מדעתה. הפרעות שלו כבר לא התאימה לה, השיער הארוך הרגיז אותה, זה שהוא לא כמו כל הבעלים גם כן אכזב מאוד, והחינניות הסקסית שלו לא דיברה אליה בכל טרדות היומיום, והגאווה כבר איננה והתחלפה בבושה כשעדיין הוא מסתובב יחף היכן שלא צריך, שלא לדבר על איזה רושם שהוא עושה על הילדים ומה הוא מלמד אותם, על הכל היה לה ביקורת , היא שכחה לחלוטין את ההתחלה, כל מה שהיא רצתה זה שילך לה מהעיניים עם הסימנים שהוא משאיר לה על ריצפת השיש הנוצצת בביתם או "שיתחיל להיות בעל נורמלי".

טיבה של התאהבות רומנטית

אותה התאהבות קצרת מועד שכל תפקידה לקשור בנינו מתחלפת למפלצת שמתפרצת ובועטת וזועקת להתאהבות שתחזור. ההתאהבות הרומנטית התשוקתית, התשוקה שדורשת מסתורין, זרות, חוסר וודאות שאיננה ולא יכולה להתקיים בחיי נישואים ארוכים שטיבם שונה לחלוטין.

כל זה הלך לאיבוד כאשר קידשנו את האינטימיות כי הבטחנו שנהיה חברים, אנחנו כבר לא זרים וקידשנו עצמינו בנישואין וודאיים יחד עם ההתרגלות ההדונית אותה התרגלות שהכל הופך בה למובן מאליו, כל זה חיסל את התשוקה שבלאו הכי הייתה קצרה והשאירה ריק גדול מפח נפש וחידלון.

השלב המכריע שבין זוגיות לאהבה

תקופת מעבר משברית שיכולה להמשך תקופה מאוד ארוכה, בין שנתיים ל-3 שנים, תלוי איזה מחקר מצטטים שההתאהבות נגמרת עד שבונים את אותה אהבה בוגרת שמלמדת את בני הזוג לראות האחד את השני לא כ"ספקי צרכים" אלא סובייקטים עם נשמה נפרדת עם רצונות משלהם ורגשות שפועלים ולא לחיוב מכל תגובה מאכזבת של המין השני.

זו תקופה בה הזוג הופך להיות "הזוג העובד והלומד"- כל אחד עובד על עצמו ולומד את השני. או אם הזוג נשאר באותו עיוורון זה המתכון לאסון.

הגישה הסוליפסיסטית

גישה זו טובה לנו בני האדם לתקופה הינקות בלבד, זו גישה בה חושב הילוד שהוא מרכז העולם וכולם סביבו הם ספקי צרכיו.

מזכיר לכם משהו? אם לא נפרדנו מתכונה זו בזמן, כך נתנהג גם עם בני הזוג וצריך מאוד להתאמץ להיפרד מתכונה זו כבר בבית הורינו ולצאת לעולם בעיניים סקרניות לחקור את הצד השני כי הוא לא יספק לנו את כל מה שנשתוקק לו מן הסתם לאורך זמן, הוא לא ההורים שלנו.

בורות

המילה בורות אינה מתכוונת לבורות שהיא חוסר ידע, בידע כולנו עשירים במיוחד מאז דר' גוגל , הידע הוא נגיש כולל כל הפרטים כאן, הבורות עליה אני מדברת באה מהמילה Ignorance – to ignore  התעלמות ממה שיש באמת. תודעתנו נגועה באותה בורות כי היא נוחה לנו לתודעה העצלנית, אותה בורות שיכולה להאשים את כולם חוץ מאת עצמה, כי בשביל לפתח תודעה אחרת דרושה אחריות. אנו  בני האדם בורחים מאחריות כי בשביל להיות אדם אחראי נדרש ממני לעבוד קשה מאוד על התודעה במודעות יומיומית ולא רק בזוגיות אלא בכל מערכות היחסים שלנו עם העולם.

נסו לבדוק מתי הסתכלתם על עצמכם ולקחתם אחריות לפני שהאשמתם את זה שעומד מולכם?

ההתאהבות ההתחלתית גורמת לנו לעיוורון שמסוכך על כל החסרים שישנם, וכשההתאהבות נעלמת אנחנו נגועים בבורות (התעלמות) שחוסמת מפני מה שכן ישנו ויכול ללמד אותנו או להועיל לנו אם רק נבוא בגישה של סקרנות לאחר גם אם מוכר, גישה של לגלות חדש בישן, גישה שמאפשרת לצד השני "להיות" ומאפשרת לי לחקור ולראות את מה שיש מבלי לשנות את מה שמלכתחילה אהבתי.

היאחזות

מפח הנפש, האכזבה של החלום הזוגי, ההיאחזות במה שקיוויתי שיהיה, ההיאחזות במה שצריך להיות והאכזבה ממה שלא היה מביא את הבורות שממקדת אותי בכל מה ש"לא" לטובת הזוגיות.

התשוקה הרומנטית, ההתאהבות ההתחלתית, מתחלפת לתשוקה של השתוקקות למשהו אחר כי זה טיבה, התשוקה משתוקקת. קודם היא השתוקקה לאהבה שלו ועכשיו היא התחלפה לצרכים ורצונות אותן הוא לא יכול לספק.

"תשוקה" הנאתה קצרצרה ומאכזבת (PASSION =ּPATOS ביוונית =כאב)

טיבה של התשוקה איננו נדיב, אלא ההפך כי כשבן/בת הזוג צריכים לספק לי את צרכי מכיוון שאני משתוקקת, אני אינני נדיבה כלפי היותם, הווייתם, רצונותיהם או מה שהם. אני חונקת ולא נותנת להם להיות.

אותו מחנק גורם לצד השני להתרחק ממני עוד יותר:

א. כי הצד השני מרגיש מוחפץ (חפץ)
ב. מרגיש רחוק מלהרגיש נאהב.
ג. מתחיל לשאול שאלות אם זו הזוגיות שחלם עליה.
ד. ולבסוף מתחיל לחפש משהו אחר שיספק לו את אותו מבט מתפעל שאבד לו.

לתפוס את ההתדרדרות בזמן

להעלות את המודעות ולהתחיל לעבוד לא בקושי אלא בתשומת לב. תשומת לב למה שקורה, תשומת לב לשפה, לרגשות, לתגובות, לרצונות שמתחלפים. בתשומת לב אפשר להעלות מודעות ולשנות את תודעת הזוגיות מהתאהבות לאהבה בוגרת.

"לאהבת אמת יש שיער שיבה, היא צעירה רק בליבה" (בלזק)

לא צריך לחכות שיהיה שיער שיבה לא מזקנה ולא מחיים קשים. עליה במדרגות המודעות בהדרגה תוך כדי שימת לב להרגלים לא מקדמים, בעזרת כלים פשוטים שכן מקדמים ורצון אפשר לשפר כל זוגיות וליהנות מחיים מספקים.

הזמן במקרה זה מאוד לטובתנו, כי צריך אורך רוח בשביל ללמוד את הצד השני, להגיע למצב שאני יודעת אותו גם כשאינו מדבר, שאני מזהה את המילים מאחורי המילים, ללמוד את שפת הגוף שלו לוקח זמן, זמן שלא תמיד יש לנו סבלנות לחכות והאצבע קלה על ההדק לפרק.

רגע, לפני שנתפרק: תנשמו עמוק

מחקרים מלמדים כי אנשים שחיים במערכת זוגית מספקת סובלים פחות ממחלות, יש פחות תופעות של לחץ דם וסכרת ואף פחות חולים בסרטן. לעומת זאת נרשמו יותר תופעות אלה בגרושים וכאלה שחיי הזוגיות שלהם אומללים. עוד מצאו כי אלו שחיו חיי זוגיות אומללים, סובלים מאותם תופעות של נזקי עישון גם אם לא עישנו. אז אולי כדאי לתת לזה עוד צ'אנס?

כלים לעבור את המשבר:

בכל מערכת יחסים יש כל מיני דברים שקשה לטפח או לשפר, יתכן שלבן בזוג ישנה תכונה שקשה לנו לחיות איתה (רגזנות, התמכרות, נרקיסיזם), יתכן שהוא בגד בנו, או שהוא וורקוהוליק שנעדר מהבית רוב שעות היממה ולא משאיר זמן לזוגיות ועוד דברים מתסכלים שגורמים לנו לשנות אותו או את המצב אבל בהצלחה מעטה אם בכלל.

כאשר ניצבים אנו מול משבר או קושי בנישואינו יש כאלה שינסו להפיק את המיטב מהמצב הנתון. אף על פי שהדרך הזאת עשויה להיות מאומצת עד בלתי אפשרית כאשר אנחנו מול עצמינו לפחות בהתחלה, כי מה הסיכוי שאצליח לבד? גם אם אני מבינה שישנם רק 3 דרכים פשוטות לפתרון כל סיטואציה קשה והם: לקבל את המצב כמו שהוא, לשנות גישה ולהתחיל להיות חיובית, או פשוט ללכת ולפרק את החבילה, כשאנחנו לבד עם כל ההחלטות הן לא תמיד הן צלולות.

ההמלצה הראשונה היא לחפש נחמה ותמיכה מחוץ לנישואים בקרב בני משפחה וחברים, השנייה היא ללמוד דרכים חדשות לבחון את חיינו והשלישית היא לסלוח.

תמיכה מבחוץ

זוכרים את הצורך שלנו להשתייך? מעבר לזה שזהו צורך אנושי עמוק, ישנה בהשתייכות מן נחמה ושקט, להרגיש שיש אנשים שדואגים לנו ושאנו יכולים להישען עליהם כדי לשרוד ולשגשג, הם חלק בלתי נפרד מהטבע האנושי. תמיכה חברתית חשובה במיוחד כאשר אנו נדרשים להתמודד עם חוויות מלחיצות וכואבות. כשפוקד אותנו משבר בנישואים, חשוב שנוכל לפנות אל חבר, קרוב משפחה, יועץ זוגי או רוחני. הם יכולים לרומם בן רגע את רוחנו ולהפיג את דאגותינו.

הקרובים לנו יכולים לגרום לנו להרגיש נאהבים ומוערכים, לעזור לנו להבין טוב יותר את מצבינו, לייעץ לנו כיצד להתמודד אתו, וגם לספק עזרה מוחשית.

ברנה בראון נותנת דוגמא של קושי ופגיעות שכאשר מתמודדים לבד ולא משתפים הקושי גדל ואם רק מוציאים אותו החוצה ורק מדברים עליו ללא שינוי המצב כלל וכלל, הקושי עצמו מאבד ממשקלו. תמיכה אינה מעלימה קשיים ובעיות אך יש לה את היכולת המופלאה לעזור לנו להתמודד עם הבעיה, התמיכה מניעה אותנו לפעול מתוך חיזוק נפשי שאבד לנו כשנוצר הקושי.

כשאדם נמצא בתוך קושי הוא נחלש, אם בגלל הדימוי שלו בעיני עצמו ואם בגלל בן הזוג שהחליש את קיומנו וערכינו. הלוא כל מי שבזוגיות יודע כמה השפעה יש לבן /בת הזוג גם במצבים בהם אנחנו רוצים לעזוב אותם, תמיכה מבחוץ יכולה להחזיר לנו את הרגשת החיות שנעלמה ולהראות לנו כמה לא איבדנו את הערך העצמי. עצם הידיעה שישנה רשת תמיכה מראה כי אנחנו לא לבד בעולם ומשחררת מהפחד שמא לא נוכל להתמודד כשיגיע הגרוע מכל.

לראות נכוחה

נישואים בעייתיים לא היו מכונים אלמלא התאפיינו ברצף של ויכוחים ועלבונות קטנים: היא סירבה לחיבוק שלי. הוא השפיל אותי מול החברים שלנו. היא התעלמה מהצרכים שלי באותו רגע. הוא הגיב באדישות. היא גרמה לי להרגיש מטומטם… עצם הדשדוש בוויכוחים גורם להם לגדול כי הלוא תמיד משהו גרם למשהו גרם למשהו שגרם לתוצאה הסופית.

לפני העכשיו היה משהו שגרם לו ואף פעם לא נדע להצביע איפה זה התחיל, אלו שיש להם זיכרון טוב זה הכי גרוע. ואולי הייתי מפנה את הזיכרון לקשר ההתחלתי ביותר, אותה תקופה בה היינו עיוורים מכל החסרונות ורק אהבנו?

הזכרות ברצף האירועים יכולה אולי לשחרר את האדם עצמו אם יעשה רק עם עצמו את שיטת הזבוב על הקיר ויכנס לכנות מוחלטת עם עצמו ללא האשמות כלפי הצד השני. את הספרה 6 אפשר מלמעלה לראות גם כ- 9 ושני הדוברים צודקים, לכן אין טעם לדוש מהיכן זה התחיל ורק לזנוח את כל המילים השליליות לסגור את החוויות הקשות בקופסא ולהמשיך הלאה.

סליחה

הסליחה לא באה לבקש סליחה מהצד השני. היא באה לשחרר אותנו מכל השליליות שהצטברה בשעת ריב, ויכוח, משבר או קושי שנגרם (אנחנו כבר יודעים שלא נדע את המקור). הסליחה היא חמלה לשוני בנינו, חמלה לחסרים שהתעלמנו מהם בתחילת הדרך, חמלה להיותו אדם בלבד.

אין אדם שלא ימעד, אין אחד שלא יטעה, יכשל, ואין אדם מושלם, יהיה מושלם ככל שיהיה, כל אדם באשר הוא אדם הוא בא ללמוד ולהשתפר, כל אדם נמצא בתהליך התפתחות, כל אדם כואב את כאבו, מתמודד עם קשיים כי בסיס קיומנו הוא סבל בכל תחומי החיים.

החמלה היא אף לשונית הופכת כל תשוקה (passion) ל- compassion שפירושה com= עם. להיות עם כאבו של האחר.

הסליחה משחררת מכל רצון לשלמות שאיננה, מכל השתוקקות שדורשת ולא נדיבה כלפי המין השני, הסליחה משרה שלווה קיומית לרגע הזה ומשחררת מכאב.

ה"ככה זה" הבלתי נסבל והמרגיע.

מאז ומעולם יהיה שוני בן המינים, מאז ומעולם היה שוני בן המינים ובן בני האדם בכלל, זה הצורך שלנו ב"להיות מיוחדים" אנחנו נמשכים למיוחדותו של האחר מחד גיסא ומהאחרת מעבירים ביקורת עליה כי הוא/היא לא כמונו. יש יותר סיכוי שקשר יצליח כאשר אנחנו דומים, נכון, אך המשיכה החייתית זו שהתמכרנו אליה שוככת במהרה כלפי הדומה.

א. חמלה לשוני, הלוא לא נוכל להפוך חתול לנמר, לא נתווכח עם העץ על ירוקותו או לבלובו דווקא באפריל. גם לאדם טבע משלו שהוא יוכל להגמיש אותו רק במעט, וזה תלוי ברצונו הטוב ולא בנו. "לאהוב מישהו, זה לדעת שיש בו חסרונות – ולאהוב אותו למרות זאת"

ב. נוכל לשנות את דרכי הגישה שלנו בלבד, נוכל לראות דברים באור אחר, נוכל להתאמץ לגבור על כל מחשבה שלילית על בן הזוג ב-3 חיוביות כדי להתגבר על המחשבות שתוקפות אותנו בחיי היומיום. "שינוי לא יבוא אם אנחנו נחכה לאדם אחר או זמן אחר. אנחנו האדם שחיכינו לו. אנחנו השינוי שאנחנו מחפשים"

ג. לחשוב אם כל דפוס של האחר הוא דפוס חד פעמי, זמני, או מתמשך ולעשות את השיקולים שלנו אם זה ניתן לטיפול ברמת המחשבה שלנו בלבד.

ד. כדי להגביר את התשוקה שאבדה עם הזמן נוכל לעשות דברים כדי להיות מקור גאווה לבן הזוג, לפתח זרות ומסתוריות כי זה טיבה של התשוקה היא אוהבת זרות ומסתורין, לבנות מרחב געגוע (לגרום לו להתגעגע) כשאחת השיטות הגאוניות של היהדות לגרום לגעגוע היא תקופת הנידה.

ה. לנסות לספור את הדברים הטובים לעומת השליליים שמחבלים לנו בחיי היומיום גם זה מרגיע.

ו. להיזכר בהחלטה (אם נעשתה כזאת) להיות איתו ורק איתו לנצח נצחים ולעולמי עד, לדבוק ביושרה שבהחלטה שנעשתה גם אם הייתה נכונה לרגע בו הוחלטה.

ז. ילדים לא מחזירים למכולת ומזדכים עליהם, יש עוד אנשים שיפגעו בדרך, ילדים לומדים מאתנו זוגיות כך שאנחנו אחראיים לא רק על המערכת הזוגית שלנו אלא גם על שלהם, כמה אמון יהיה בילד לגבי זוגיות כאשר הוריו לא שרדו אותה?

ח. אם השפה שלו שירותית ושלך זה מילים, תנסי ללמוד את השפה שלו ובכל פעם שהוא עושה בשבילך משהו זאת הדרך שלו לבטא את אהבתו. הוא לא יתחיל להיות דברן מהרגע שפגש בך, ואם את אומרת במילים והוא לא מתייחס תנסי לעשות בשבילו כי בשבילו רק העשייה מלמדת על אהבה כלפיו.

ט. הפסיקו להשוות אתכם למודלים של אחרים בזוגיות. השוואות בכלל מורידות את רף האושר והם מתכון טוב לתסכול מתמשך, הבעל של השכנה מוריד לה את הזבל זאת אמירה שתגרום לאין אונות אצל האיש שלך, תתרכזי מה יש באיש שלך ואין באחרים, זה יותר מקדם. ואתם יכולים להשוות את הזוגיות שלכם רק לזוגיות שלכם לפני חודש או שנה, ביום ההולדת של הזוגיות עשו חשבון נפש זוגי לראות כמה צמחה הזוגיות שלכם, לאן התפתחה.

י. הכרת תודה היא עוגן אושר . וגם לפי התורות הכי עתיקות בניהם היהדות והבודהיזם, הכרת תודה על מה שיש כי חוכמה גדולה היא לראות שלא באמצעות התעלמות את כל מה שקיים בזוגיות, את כל מה שיש לכם וכל מה שאין לכם כנראה לטובתכם. ובסוף בסוף להודות על קיומו ואתה על קיומה בחייך כי ללא בן/בת הזוג הספציפי הזה לא היינו מתפתחים לבני אדם טובים יותר וסלחניים יותר ולא היו לנו ילדינו הנפלאים והכי חשוב, לא היינו כאלה מומחים בכל מה שקשור בלחיות בזוג.

אחרית דבר

כל הנכתב כאן מסתכם למילה "זוגיות" שאילולא היא לא היו מלכתחילה כל אי ההסדרים של הזוגיות, ולמילה זוגיות קדמה המילה "אהבה", ומה זאת אהבה? קצת שכחנו וקצת עיוותנו וטשטשנו את אהבתינו ממכלול התשוקות שלנו עצמינו אותם הפעלנו על האהוב או האהובה.

כל העולם לדורותיו הרבים, נתח נכבד מהספרות, הסיפורים הכי מעניינים ,הסרטים הכי טובים, רוב השירים הכי עוצמתיים, כולם מדברים על אהבה, וכולם גם חושבים שהם יודעים מה זאת אהבה, והכל נכון, יש הרבה, וכל מיני, ותיאורים ורגשות והרגשות, כולם כולם צודקים, כי כל אחד קורה להרגשה שלו אהבה, כי איננו מכיר דבר אחר.

מאמר זה מדבר על זוגיות שאינה עובדת ונותן כמה כלים מעטים והסתכלות קצת אחרת על כל עולם האהבה והזוגיות.

אני רוצה להביא לכאן אהבה שעובדת ואינה צריכה כל מאמץ,
כי מאמץ דרוש כשרוצים להרוס,
בשביל כל השאר דרושה אהבה.

שימו לב, אם אתם חיים בזוגיות שאינכם מרוצים ממנה – חבל!
אפשר לשנות, אפשר לצמוח ומגיע לך להנות מחיים זוגיים מאושרים. בררו על פגישת ייעוץ זוגי המוענקת לכם במתנה, כל הפרטים ליוצרים קשר מכאן:

נכתב על ידי טטיאנה קורן

מורת דרך ליחסים ומנחה מוסמכת ליחסים וזוגיות בשילוב של אימון בתהליך אישי עמוק לאימוץ 'תודעת אושר' בתחומי החיים.

תודעה זו איננה נחלתם של אנשים מיוחדים, גם לא של גורואים או נזירים שישבו מול קיר מדיטציות 8 שנים ויותר. אושר תודעתי הוא אושר נרכש, תמידי ומתמשך. אותה תחושת רווחה מתמשכת שכל אדם שואף אליה.

אני מאמינה גדולה בבני אדם וביכולת שלהם לקדם את עצמם לשיפור הרצוי להם בחייהם.
האם המטרה שלך היא זוגיות יציבה ומאושרת? אולי ברצונך למצוא זוגיות או לשפר זוגיות קיימת? האם הנך לקראת פרק ב' בחייך? אולי חווית פרידה קשה או פרידה שלא מתוך בחירה מאהוב/אהובה? רוצה לדעת איך להתמודד כשקשה? רוצה משהו אחר בחייכם?

יש לי הרבה מה לתת לך, צריך רק לבוא ולקחת, כי עוד בחיים האלה מגיע לך זוגיות מאושרת.

tati
סגור
Call Now Button
×
×

עגלת קניות